החלטה בתיק ע"ע 29360-06-12

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 29.4.12 (השופטת מהא סמיר עמאר ונציגי הציבור מר מוניר פארס ומר יוסף פנקובסקי; תע"א266/08).

רקע וכללי

2.      בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המבקשת, כנגד המשיבה 1 ובעל המניות בה - המשיב 2, לתשלוםפיצוייפיטורין ופיצויי הלנה, דמיהבראה, פדיוןחופשה שנתית, פיצוי בגין הפרשותלפנסיהשלא הופרשו ודמיחגים. בית הדין דחה את התביעה בקבעו כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד - מעביד.

3.      ביום 17.6.12 הגישה המבקשת הבקשה דנא להארכת המועד להגשת הערעור, בה טענה כי פסק הדין הומצא לבא כוחה ביום 7.5.12 וכי המדובר בתיקעב כרסהמונהמאות מסמכים והמעלהסוגיותרבותומורכבות.

4.      ביום 5.7.12 הגישו המשיבים בקשה בה טענו כי הבקשה להארכת המועד מעולם לא הומצאה למענם. כן טענו כי הבקשה אינה מגלה כל "טעם מיוחד" להארכת המועד וכן כי על המבקשת להגיש הבקשה דנא להארכת המועד להגשת ערעור בתוך המועד להגשתו ולא לאחר מכן.

5.      בהמשך, הגישו המשיבים בקשה למחיקת הערעור בשל אי המצאתו למענם על ידי המשיבה, אולם, כפי שיתברר בהמשך, הדיון בה מתייתר.

דיון והכרעה

6.      המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

משהומצא פסק הדין למבקשת ביום 7.5.12 - הרי שהערעור היה צריך להיות מוגש, לכל המאוחר, ביום 6.6.12 ומשהוגש ביום 17.6.12 הרי שהוגש שלא במועד.

בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

7.      במקרה דנן, לא ציינה המבקשת כל "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הערעור זולת טענה, שנטענה בתשובתה לתגובת המשיבים בדבר סיכויי הערעור ואכן, לא פעם, פסק בית דין זה, כי יכול שיהיה בסיכויי הערעור כדי "טעם מיוחד" להארכת המועד .

עם זאת, אף בחינת סיכויי הערעור מעלה כי אין בהם כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת המועד; במקרה דנן, עותרת המבקשת לערער על קביעתו של בית הדין האזורי כי מכתב הפיטורין שהוצא למבקשת זוייף וכן על קביעתו בדבר אי קיום יחסי עובד - מעביד בין הצדדים. מתוקף כך - מערערת המבקשת על אי פסיקת הרכיבים הנתבעים בכתב תביעתה.

בהודעת הערעור, אשר צורפה לבקשה, טוענת המבקשת כנגד קביעת בית הדין האזורי כי לא הועסקה כעובדתבשכראלא כעובדתבהתנדבות חרף העובדה שטענה זו לא הועלתה בכתבההגנהשהוגש אלא לאחר מכן וחרף הראיות אשר הוצגו בפניו. כן טוענת המבקשת כנגד המשקל הנמוך שנתן בית הדין קמא להקלטה בה מאשר המשיב 2 כי המבקשת הייתהעובדת מןהמניין. עוד טוענת המבקשת כנגד קביעת ביתהדיןקמא כימכתבהפיטורין אשר הונפקלמערערתהינומכתבמזויף וזאת נוכח העובדה כי ביתהדיןלא נעזר, לצורך קביעהזו, בחוות דעתמומחה.